<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"כ</h1>
<h2>דף ס:</h2>
וחוץ מזה משלים אדם וגם מוסיף על זה כמה ברכות בכל יום בתנועותיו ובהודאותיו ובראותו מקום נס ובראותו אותות השמים ובדברים אחרים. בתנועותיו כיצד, כשנכנס לבית הכסא, אומר, התכבדו מכבדים וכו', כשיצא, אומר, אשר יצר וכו'. כשנכנס למרחץ, אומר, יהי רצון מלפניך ה' וכו', וכשיוצא — מודה אני. כשנכנס להקיז דם, אומר, יהי רצון וכו', וכשמקיז דם, אומר ברוך אתה ה' רופא חנם. וכשיצא לדרך וכשנכנס לכרך מתפלל שתים וביציאתו שתים, כדאיתא, בפרק הרואה (ברכות ס, א—ב). ובכניסתו לבית המדרש, אומר, יהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה וכו', וביציאתו — מודה אני לפניך. גם כשירדו הגשמים בעתם יתן הודאה. וגם בפרקא קמא דתעניות (ח, ב) ובפרק המפקיד (בבא מציעא מב, א). ההולך למד גרנו, אומר, יהי רצון, ואחר שיתחיל למד נותן הודאה. וגם בתנועות אחרות. בהודאותיו כיצד, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, והולכי מדברות, וחולה שנתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא וכו'. וגם הנכנס לראות את החולה כשסועד מחליו, אומר בריך רחמנא דיהבך לן וכו'. וגם חיב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו', כדגרסינן התם. בראותו מקום נס כיצד, הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר, ברוך שעשה נסים וכו'. וגם במקום שנעשה בו נס לאביו, או לעצמו, או לרבו. ועל כלם יודה לאל יתברך. בראותו אותות השמים כיצד אמר רב יהודה, הרואה לבנה בחדושה, אומר, ברוך אתה ה' אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. אמר רבי יונתן, עד מתי מברכין על החדש וכו'. על הזיקים ועל הזועות, כדאיתא בברכות (וכו'). ואמרינן עלה בגמרא, מאי זיקים וכו'. תנו רבנן, הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכו'. ובראותו דברים אחרים כיצד, תנו רבנן, הרואה מרקוליס, אומר וכו'. אמר רב המנונא, הרואה בבל הרשעה חיב לברך חמשה ברכות. תנו רבנן, הרואה אוכלוסי ישראל וכו'. תנו רבנן, הרואה מלכי ישראל וכו'. תנו רבנן, הרואה בתי ישראל בישובן וכו'. תנו רבנן, הרואה קברי ישראל וכו'. תנו רבנן, הרואה הכושי וכו'. תנו רבנן, הרואה את הפיל ואת הקוף וכו'. אמר רב יהודה, האי מאן דנפיק ביומי ניסן וכו'. אמר רבי יוחנן, הרואה חלום ונפשו עגומה וכו'. כל זה ללמדנו שהחסדים באים מן השמים.
בכל החסדים שעושה האל יתברך עם האדם בכל עת, חיב להודות לו ולברכו. על כן תקנו רבותינו שבכל יום יברך האדם בשכבו בערב ובקומו בבקר להודות לבוראו על כל הטובות שעשה עמו, כדגרסינן בפרק הרואה. הנכנס לישן על מטתו, אומר מ'שמע' עד 'והיה אם שמוע'. ואומר, ברוך אתה ה' המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום ותהא מטתי שלמה לפניך, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כלו בכבודו. כי מתער מאי אומר, 'אלהי נשמה' וכו'. כי שמע קול תרנגולא אומר, 'ברוך אתה ה' הנותן לשכוי בינה'. כי לביש אומר וכו'. ולפי שאינו יכול לברך עד לאחר נטילה, על כן סדרום לאחריה.
ויברך ברכת תפלין וציצית ושאר המצות שיוכל לקיים, עד שישלים בכל יום מאה ברכות, שהם מסרת בידינו מאבותינו, שחיב כל אדם לברך בכל יום. וראיה לדבר, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה מנין, שנאמר, 'ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך' וגו' (דברים י, יב) אל תקרי מה, אלא מאה. מן הנביאים מנין, שנאמר, 'ונאם הגבר הקם על' (שמואל-ב כג, א). ודרשו חכמים ז"ל, שהיו מתים בכל יום מישראל מאה, עמד דוד ותקן לה מאה ברכות. נמצא, כי לאחר שתקנם משה רבינו, עליו השלום, ושכחום, בא דוד ויסדן. מן הכתובים מנין, שנאמר, 'הנה כי-כן יברך גבר ירא ה" (תהלים קכח, ד). פרוש, גבר ירא ה' יברך בכל יום מאה ברכות כמנין כ"י כ"ן. על כן סדרו חכמים ז"ל אלו המאה ברכות בסדר העולם ובהנהגתו בכל יום. וצריך כל אדם ליזהר בהן ואל יפחות מהן. היה רבי מאיר אומר, חיב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר, 'ועתה ישראל מה' וגו'. ובשבתות וימים טובים שגורעין כא ברכות מן התפלות ומשלימין אותם, כדגרסינן במסכת מנחות, פרק התכלת (מג, ב), רב חיא בריה דרב אויא, בשבת ויום טוב טרח וממלאם באספרמקי ומגדי.
